עברית

איילת קרני היא מוסיקאית רב-גונית המתמחה בנגינה על חליליות, אבוב בארוק וכלי נשיפה מימי הביניים והרנסאנס. למדה חליליות בהדרכתן של רחל ולך, נעמי רוגל, לרה מוריס ומיכאל מלצר וסיימה בהצטיינות את לימודיה לתואר ראשון בהדרכתה של לרה מוריס באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. איילת השתלמה במסגרת חילופי סטודנטים בבית הספר הגבוה למוסיקה ולתיאטרון ע”ש פליקס מנדלסון בלייפציג, גרמניה, שם למדה גם אבוב בארוק. איילת השלימה תואר מאסטר בחליליות בסקולה קנטורום בבאזל, שווייץ בהדרכתה של קורינה מארטי, במסגרתו כתבה עבודת מחקר ייחודית על מוסיקה בעברית מימי הביניים. היא המשיכה לתואר מאסטר באבוב בארוק והוראת מוסיקה בהדרכת קתרינה ארפקן, אותו סיימה בהצטיינות. לאחרונה סיימה קורס להוראת שיטת אלכסנדר בבריסטול, אנגליה, בהנחיית דון וויד.

איילת ניגנה כסולנית עם תזמורת קפריצ’יו באזל, עם קונצ’רטו פוסקארי, עם התזמורת הסמפונית חיפה, והתזמורת של האקדמיה למוסיקה ירושלים. הופיעה בקונצרטים וברסיטלים בשווייץ, ארה”ב, אנגליה, גרמניה, צרפת, אוסטריה, הולנד, בלגיה,נורווגיה, אסטוניה ובארץ, ובפסטיבלים רבים- ביניהם הפסטיבל הבינלאומי בברגן, פסטיבל הנדל בלונדון, פסטיבל למוסיקה עתיקה בברייטון, פסטיבל למוסיקה עתיקה בטארטו, הפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית בירושלים ופסטיבלי המוסיקה באבו-גוש. איילת הקליטה קונצרטים לתחנות הרדיו בצרפת, לטלוויזיה השווייצרית, לBBC ול”קול המוסיקה”. היא ניגנה עם תזמורות כדוגמת תזמורת הבארוק ע”ש בריטן-פירס, לה פרלמנט דה מוזיק, תזמורת הבארוק ירושלים והבארוקדה, תחת ניצוחם של מנצחים ידועים כגון כריסטוף רוסה, אנדרו פארוט, זיגיזוולד קאוקן, כריסטוף קואן ומרטן ג’סטר. איילת מנגנת בקביעות בהרכבים קאמריים שונים ביניהם דואו ארק ודואו רוח הזמן.

איילת זוכה בפרסים ובמלגות, ביניהם מלגת ממשלת שווייץ, פרס נשיא האקדמיה בירושלים, מלגות מטעם קרן התרבות אמריקה ישראל מאז שנת 2002, מלגת בר-דוד לנגנים צעירים ומלגת קרן התרבות חיפה, מלגת ההצטיינות של קרן צ’ייס בלימודים באקדמיה למוסיקה ולמחול. זכתה במקום הראשון בתחרות הקונצ’רטו באקדמיה למוסיקה בירושלים, בפרס של נגינת סולו עם תזמורת האקדמיה ובמלגה ע”ש שרון תבור ז”ל, ובתחרות כשרונות צעירים של התזמורת הסימפונית חיפה, גם כן בפרס של נגינת סולו עם התזמורת. איילת עלתה לשלב הגמר של התחרות היוקרתית למוסיקה העתיקה ביורק (אנגליה) 2013 יחד עם האנסמבל “לה מלומה”.

איילת השתתפה בכיתות אמן של אמנים ידועים, ביניהם האן טול, אלפרדו ברנרדיני, פאולו גראצי, מטיאס מאוטה, מיכאל שניידר, פיליפ ת’ורבי, ואחרים. השתתפה בסדנאות למוסיקה עתיקה בירושלים, בגראץ ובפרייבורג.

כיום היא חיה בבאזל ומלמדת בשווייץ, בנוסף לנגינתה בקונצרטים רבים בכל העולם.

מִזְמוֹר לְדָוִד

מוסיקה עברית  עתיקה

David's picture

?מה היתה המוסיקה של היהודים בתקופות קדומות

?אילו שירים נשמעו בימי הביניים בקהילות היהודיות

?לאילו מנגינות הושרו שירים בעברית בתור הזהב בספרד

?מה היו הצלילים שליוו את חיי היהודים בגולה, בשמחתם, בחייהם, בהגותם ובקינתם

***

.ברקע שאלות אלו מהדהדת דממה דקה, שכן הנסתר רב על הגלוי

חוקרים מכל התחומים עסקו בשאלות אלו בעבר וכיום, במטרה להיטיב להתחקות אחרי שורשיו של העם היהודי והמוסיקה שלו לאורך הדורות

הממצאים מעטים. מלבד שלושת הפיוטים מהמאה ה- 12 מגניזת קהיר שהעתיק לכתב יד עובדיה הגר, נזיר נוצרי שהתגייר  ועבר למצרים, אין בידינו עדויות לתיווי מוסיקלי עבור שירים בעברית עד למאה ה-16

האם במרוצת הדורות והאסונות שעברו על העם היהודי אבדו כתבי יד המכילים שירים בעברית עם תיווי מוסיקלי, בדומה לכתבים כאלו בשפות לועזיות

?האם הסיבה היא היותה של התרבות המוסיקלית העברית מסורת שבעל-פה שלא תועדה בכתב

.האם מעתיקי כתבי היד הכירו את התיווי המוסיקלי? אם לא, הרי לנו עוד הסבר אפשרי לתופעה

בראשית דרכו של העם היהודי היתה זיקה ברורה למוסיקה- אזכורי שירה, מנגנים וכלי נגינה מופיעים פעמים רבות בתנ”ך- מספר בראשית, דרך יציאת מצרים, סיפור דוד המלך, ספר תהילים והלוויים בבית המקדש, שהיה מופת ליצירה, שירה ונגינה. אולם מאז חורבן בית המקדש, העיסוק במוסיקה ובפרט מוסיקה כלית שמחוץ לכותלי בית הכנסת היה שנוי במחלוקת. כך היה גם בימי הביניים בגולה, ועד ימינו יש הדים לכך. ניתן להבין את היעדר כתבי היד עם מוסיקה לשירים בעברית גם לאור איסורו המפורש של הרמב”ם כבר במאה ה-12. אלו דברי הרמב”ם לשאלה שהפנו אליו מארם צובא: “המותר לשמוע שירה עם שירי האזור הערביים וזמר?” :…”ידוע שעצם הזמר והניגונים כולם אסורים […] כל מה שמביא לידי שמחת הנפש והתרגשותה הוא אסור […] ואם מנגנים אותו על כלים יש כאן שלושה איסורים: איסור שמיעת דבר טפשות, […] איסור שמיעת שירה, […] ואיסור שמיעת כלי מיתרים. ואם במקום זה שתיית יין יש איסור רביעי […] ואם המזמרת אשה יש שם איסור חמישי […].

ויחד עם זאת, היתה גם היתה מוסיקה בשפה העברית מחוץ לכתלי בית הכנסת. עצם הצורך לאסור על כך מפורשות (הבא לידי ביטוי במובאה זו ובמקורות נוספים) מעיד על התופעה. יהודים רבים עסקו בחכמת הניגון, תרגמו כתבי יד העוסקים בלימוד מוסיקה מהשפה הערבית ומשפות אירופיות שונות, ולמדו בעצמם אצל גדולי המורים והמוסיקאים, כגון מרקטו מפאדובה

***
הפרוייקט מזמור לדוד – מוסיקה עברית עתיקה מציב את השאלות האלו, ושם למטרה לתת עליהן תשובות חדשות שטרם נשמעו, תוך התבוננות במפגש בין התרבויות- התרבות העברית-יהודית והתרבויות הסובבות אותה. תחילת הדרך במחקר הסטורי של השירה  העברית מחד גיסא ושל המוסיקה מאידך גיסא, וסופה בביצוע של השירים בפני הקהל הרחב

 

איילת קרני, נגנית חליליות, אבובים וכלי נשיפה הסטוריים היא מאסטר במוסיקה המתמחה בביצוע הסטורי מטעם הסקולה קנטורום בבאזל שבשווייץ, ובוגרת תואר ראשון מטעם האקדמיה למוסיקה בירושלים. כתבה את תזת המאסטר שלה על מוסיקה עברית מימי הביניים. איילת היא אמנית מבצעת המרבה להופיע בקונצרטים בארץ ובחו”ל. היא שמה דגש על ביצוע בעל מודעות הסטורית שגם מתקשר עם הקהל ונוגע לו. החיפוש אחר מוסיקה בעברית מימי הביניים והרנסאנס הוא תוצאה של הרצון להביא את המוסיקה בעברית ואת המוסיקה של העם היהודי לקהל הרחב, ובפרט לאנשים שזוהי שפתם ותרבותם. הפרויקט מזמור לדוד משלב מחקר אקדמי, הרצאות והופעות מוסיקליות
Advertisements